ת"א 818/03

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד עיזבון אביו ועיזבון אחיו בנוגע לבעלות על חלקות קרקע מסוימות, בטענה שאביו העניק לו אותן במתנה. לאחר שינוי בייצוגו, ביקש התובע להעביר את התביעה והתביעה שכנגד לבית המשפט לענייני משפחה, בטענה כי לבית המשפט האזרחי אין סמכות עניינית. הנתבעים התנגדו לבקשה. בית המשפט הסכים עם ערעור הסמכות של התובע בהתבסס על חוק בית המשפט לענייני משפחה, המגדיר "ענייני משפחה" ככוללים תביעות אזרחיות בין אדם לעיזבון בני משפחתו, כל עוד קיים סכסוך משפחתי הקשור לעילת התביעה. נפסק כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה ובתביעה שכנגד לפי סעיף 1(2) לחוק. בנוסף, מצא בית המשפט כי גם התביעה שכנגד, המתייחסת להסכם פשרה נטען, מצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. השופט התייחס גם לסמכות לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק, הנוגעת לסכסוכי ירושה, אך הגיע למסקנה כי אין צורך להכריע בסוגיה זו, נוכח הקביעה בסעיף 1(2). כמו כן, דחה בית המשפט את בקשת הנתבעים למתן פסק דין בתביעה שכנגד בשל תשובתה המאוחרת של התובעת, שכן התשובה הוגשה בסופו של דבר, והורה על העברת התיק כולו לבית המשפט לענייני משפחה. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.