ת"א 1518/97

תקציר

השופט קבע כי הנתבעים 1 ו-2 אחראים לנזקי התובע בתביעת נזיקין. הנתבע 1 הינו מפעל בו עבד התובע, ולמרות היותו קבלן עצמאי, קבע השופט כי אופי עבודתו ושכרו אינם שונים בהרבה מעובדים אחרים, ובכך קיבל את קיומה של חובת זהירות מושגית. עוד קבעה השופטת כי קיימת חובת זהירות קונקרטית שכן המפעל עוסק בחומרים מסוכנים, והנתבע 1 יכול היה לצפות את פוטנציאל הפגיעה בעובדים. השופט בחן האם הופרה חובת זהירות זו ומצא את הנתבע 1 התרשל במתן אמצעי מיגון לקויים, תדריכי בטיחות לא מספקים והיעדר שילוט. עם זאת, הטענה כי הנתבע 1 התרשל בכך שלא ערך בדיקות רפואיות לא התקבלה. עוד מצאה השופטת קשר סיבתי בין חשיפת התובע לחומרים מסוכנים לבין מחלתו. לגבי הנתבעת 2, משרד העבודה, קבעה השופטת כי סמכויות הפיקוח והאכיפה שלהם מטילות חובת זהירות. הנתבעת 2 הייתה אחראית לפיקוח על נוהלי הבטיחות במפעל, אך נמנעה מלהטיל סנקציות בגין ליקויים שנצפו ומכאן הזנחתה את חובת הזהירות. לגבי נתבעים 3 ו-4 פסק השופט שלא להטיל אחריות, מתוך סבר כי לא יכלו לצפות את האירוע הנזיקי. השופטת הדגישה את אחריותו של התובע כקבלן לדאוג לבדיקות הבטיחות שלו, ולנתבעים אלה לא הייתה חובת זהירות קונקרטית. השופט הורה על דיון נוסף כדי לקבוע את גובה הפיצויים שחבים הנתבעים 1 ו-2 לתובע. בנוסף, חויב התובע לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הנתבעים 3 ו-4. פסק דין זה ניתן ביום 31.3.2009.