ע"א 571/70

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על זכויות בכספים מסוימים בין חברה הנמצאת בהליכי פירוק לבין בנק שהחברה חייבת לו כספים. שאלת המפתח היא האם החוב לבנק הועבר כדין מהחברה לבנק, כך שהבנק לקח בעלות על הכספים המדוברים. השופט קובע כי החוב אכן הועבר כדין, ולכן דוחה את הערעור. בכך הוא קובע תחילה כי העברת החוב עומדת בדרישות הקבועות בסעיף 2(1) לפקודת החוב (העברה). עם זאת, גם אם ההעברה לא עמדה בדרישות אלה, השופט טוען כי עדיין על בית המשפט לאשר את העסקה לפי סעיף 218(2) לפקודת החברות, המאפשר לבית המשפט לתת תוקף לעסקאות שנעשו לאחר תחילת הפירוק אם הן בוצעו בתום לב. השופט מתייחס גם למספר טענות נוספות שהעלו המערערים, לרבות טעויות פרוצדורליות שנעשו במהלך המשפט, ומוצא אותן חסרות שחר. לבסוף הוא מגיע למסקנה כי הבנק היה רשאי לקזז את יתרת חשבון אחד כנגד החוב בחשבון אחר, אם כי שאלה זו היא אקדמית בלבד לאור הממצאים הקודמים. על יסוד ממצאים אלה קובע השופט כי יש לדחות את הערעור, ומחייב את המערערים לשלם הוצאות בסך 1,000 ל"י.