ע"א 3224/07

תקציר

הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את הכרזת פשיטת הרגל של המערערת וביטל צו כינוס נכסים, התקבל. המערערת, ילידת 1950, ביקשה לראשונה פשיטת רגל בשנת 2005, ומנתה חובות של למעלה מ-2.4 מיליון ₪ עם 17 נושים, אך הוגשו רק ארבע תביעות, בסך כולל של 365,000 ₪. צרותיו הכלכליות החלו בסוף שנות ה-80 עקב חתימה על ערבויות לבני משפחה. למרות מכירת נכס לפירעון חובות, התמודדה המערערת בשנות התשעים עם אתגרים משפטיים ופיננסיים נוספים, שהובילו לתיקי הוצאה לפועל ואי עמידה בתוכניות תשלומים. בית המשפט המחוזי, שצידד בכונס הנכסים הרשמי, ציין חוסר תום לב בשל מעשיו, כגון הוצאת שיקים לא מכוסים ושכירת דירה יקרה באילת, שהצביעו על מגורים ראוותניים וצבירת חובות חדשים. עם זאת, בית המשפט לערעורים מצא את פסק הדין המקורי חריף מדי, ובמיוחד מתח ביקורת על ההנחה של חוסר תום לב הקשור לערובות משפחתיות וקשיים בהפקת מסמכים עשרות שנים לאחר מכן. היא גם תיקנה תפיסות מוטעות לגבי מעמד "הלקוח המוגבל המיוחד" של המערערת, שלא נבעה משיקים שלא נחשפו. החלטתו של המערער לשכור בית גדול באילת נתפסה כשיקול דעת לקוי, אך קשורה לשיכון משפחתו המורחבת ולפרנסת עסק. סיבוכים בריאותיים, גיל ונכות חלקית תמכו בדעה כי הציפייה לעבודה אינה סבירה. בסופו של דבר, חלוף הזמן ריכך את תפיסת חוסר תום הלב, כאשר בית המשפט פסק לטובת הכרזת המערער כפושט רגל, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי ופסק שכר טרחת עורך דין לכונס הנכסים הרשמי. השופטת מ' נאור הסכימה עם פסק דין זה, ואילו השופטת א' חיות חלקה עליו.