ת"א 42733-09-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב איחור בתשלום עבור מכירת דירה עקב אי חתימת אשת התובע על המסמך הנדרש על ידי הבנק למשכנתאות, דבר שהביא להפרת הסכם המכר. התובע טען כי הודיע לנתבעים מראש על כוונתו להרחיק את אשתו מהמכירה. הנתבעים טענו כי לא היו מודעים לכך וכי הנושא עלה רק כאשר ביקשו משכנתא. השופט מצדד בתובע וקובע כי שני הצדדים ועורכי דינם לא היו מודעים למשמעות של אזכור האישה בהסכם. השאלה המכרעת היא האם בקשת הבנק לחתימת האישה היא חובה סבירה שעל המוכר למלא. השופט פוסק לטובת התובע וקובע כי המוכר חתם על כל המסמכים הנדרשים וכי דרישת הבנק לחתימת האישה אינה חובה סבירה. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו ראיות לכך שמדובר בבקשה סבירה סטנדרטית מהבנקים. לפיכך, השופט מגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר בכך ששילמו באיחור ומורה להם לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בסך 127,500 ₪, בצירוף ריבית והוצאות. סכום זה יחושב מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל. הנתבעים אחראים גם להוצאות המשפט של התובעת, בסך 15,000 ₪.