ב"ל 58941-04-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה שהגישה התובעת, הגב' נורית חלפון, אלמנתו של מר אביגדור חלפון, המבקשת לבסס את זכאותה לקבלת קצבה מיוחדת (SARM) על בסיס פגיעת העבודה של בעלה המנוח. מר חלפון הגיש תביעה להכרה במחלתו (מחלת פרקינסון) כפגיעה בעבודה, אשר אושרה לאחר מותו בשנת 2013. בעקבות הכרה זו, ועדה רפואית קבעה את תקופות הנכות שלו, תוך הכרה בכך שהוא עומד בקריטריונים לקצבה מיוחדת. עם זאת, הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את תביעתה המאוחרת יותר של הגב' חלפון לקצבה, תוך ציון תקופת ההתיישנות כסיבה. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התובעת יכולה להיכנס לנעליו של בעלה ולהגיש תביעה לקצבה מיוחדת, ואם כן, האם התביעה נגועה בשיהוי. בית המשפט נתן ניתוח מקיף של החוקים החלים, לרבות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי כל תביעה לגמלה כספית תוגש בתוך 12 חודשים מיום היווצרות עילת התביעה. במקרה זה, עילת התביעה בגין הקצבה המיוחדת קמה ביום 2.6.2016, עת קיבלה הוועדה הרפואית את החלטתה, והתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מכן, באפריל 2020. משכך, טען הנתבע כי התביעה אכן חוסה תחת חוק ההתיישנות. התובע ניסה להצדיק את התביעה המאוחרת בכך שהפנה למקרים קודמים בהם אושרו פנסיות מיוחדות רטרואקטיביות, גם לאחר פטירת המבוטח. עם זאת, בית המשפט הבחין בין מקרים אלה על סמך נסיבותיהם הייחודיות והעובדה שלא מדובר בחקיקה ראשית כמו סעיף 296. בית המשפט הדגיש כי מטרת סעיף זה היא לשמור על המסגרת התקציבית של המוסד לביטוח לאומי ולהבטיח כי הקצבאות ישמשו לכיסוי צרכיו השוטפים של המבוטח. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקיבל את הטענה כי התביעה לא הוגשה בפרק הזמן שנקבע. צוין כי התובעת לא סיפקה נימוקים תקפים לשיהוי וכי העובדות המהוות את עילת התביעה לא הוסתרו ממנה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא הייתה חייבת ליידע את התובעת בדבר זכאותה הפוטנציאלית לקצבה מיוחדת וכי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, המורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות, גובר על הוראות חוק ההתיישנות שהפעילה התובעת. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום.