ת"א 65141-12-18

תקציר

השופט בחן בקפידה את כל הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים לפני שהגיע למסקנות הבאות. הם אימצו את הערכות המומחה ללא סייג ולא מצאו סיבה לסטות מקביעותיו באשר למצבו הרפואי של התובע. ממצאי המומחה קבעו בבירור כי רק פגם הצוואר של התובע היה קשור לתאונה, ואילו הפגם בגב התחתון וההידרדרות שלו לא היו קשורים. כתוצאה מכך, ייחס בית המשפט לתאונה נכות רפואית בשיעור של 10%. באשר לנכות תפקודית, התובע לא הביא ראיות מספיקות להשפעה כלשהי על יכולתו לתפקד מעבר לנכות הרפואית. עם זאת, בית המשפט הניח כי הנכות התפקודית תואמת את הנכות הרפואית. התובע לא הביא ראיות לאובדן השתכרות בעבר או לירידה בכושר ההשתכרות, וטענותיו המעורפלות והבלתי מבוססות בדבר הכנסות מנכסים מניבים ועבודות תחזוקה לא הוכיחו קשר סיבתי כלשהו לתאונה. זאת ועוד, חישובי הנזק של התובעת בגין סיוע לצד ג' והוצאות רפואיות לא נתמכו בראיות. בית המשפט פסק סכום גלובלי של 5,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי ו-2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, מתוך הכרה בכך שהוצאות אלה מהוות נזק מיוחד הדורש הוכחה ראויה. בגין נזק לא ממוני פסק בית המשפט 12,644 ₪ בהתאם לתקנות. בצירוף סכומים אלה, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 19,644 ₪. השופט שקל גם את בקשת הנתבע להטיל תשלום חלקי על התובע בגין ניהול התביעה בחוסר תום לב, אך בסופו של דבר דחה אותה, למרות חוסר יכולתו של התובע להצביע על ראיות נוספות מעבר לידיעת בית המשפט ודחייתו הצעות פשרה. השופט נימק את החלטתו בכך שהטלת שכר טרחה במקרים כאלה צריכה להיות החריג ולא הכלל, ומקרה זה אינו מצדיק יחס חריג שכזה. בנוסף, רצונו של התובע לחקור את המומחה חקירה נגדית נחשב סביר ולגיטימי. פסק הדין הסופי הורה לנתבעת לשלם לתובע 19,644 ₪, בתוספת החזר שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין בסך 15.21%, שניהם ישולמו תוך 30 יום. לתובע ניתנה זכות ערעור. החלטה זו נמסרה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 12.5.2022 ונמסרה להם באופן רשמי לאחר מכן.