ת"א 40085-03-16

תקציר

המחלוקת היא על הפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמתם על ידי הנתבע. השופט קובע תחילה את שווי הקרקע בעת ההפקעה, וקובע כי שווי הקרקע באזורים חקלאיים הוא 7.5 שקלים חדשים למ"ר, ומאמץ את הערכת המומחה לגבי שווי קרקע למגורים בשיעור של 32 אלף שקל לדונם. לאחר מכן פונה השופט לשאלת שיעור התשואה על שווי הקרקע שהפסידו התובעים עקב ההפקעה, טרם תשלום הפיצויים. השופט סוקר בהרחבה את ראיות המומחים והתקדימים המשפטיים, ומגיע למסקנה כי שיעור התשואה הראוי הוא 3.2% משווי הקרקע המשתנה מדי שנה. שיעור זה נמוך מ-6% שהציעו התובעים, וגבוה מ-1.5%-2.5% שהציעו הנתבעים. השופטת טוענת כי התעריף שגובה רשות מקרקעי ישראל בגין שימוש בלתי מורשה בקרקע הוא גורם רלוונטי בקביעת התעריף הראוי, אך יש להתאימו לפרטי המקרה, קרי שהקרקע נמצאת באזור עדיפות א'. השופטת דוחה גם את טענות הנתבעים בדבר הפרשי ריבית והצמדה נוספים על הפיצוי, וכן הוצאות נלוות שונות הנתבעות על ידי התובעים. לבסוף, השופט קובע כי התובעים זכאים לשכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. סכום הפיצוי יחושב על פי קביעות השופט, וישולם תוך 30 יום מיום שהתובעים יספקו את המסמכים הדרושים.