ת"א 2053-06-16

תקציר

הדיון נסוב סביב סמכות השיפוט המהותית בתביעות מקרקעין ובית המשפט המתאים לדון בנושא. על פי "מבחן הסעד", לבית משפט השלום סמכות לדון בתביעות בדבר החזקה, שימוש או חלוקה של מקרקעין, ואילו בית המשפט המחוזי דן בתביעות מקרקעין אחרות, כגון אכיפת הסכמי מקרקעין או הצהרת זכויות. במקרה הנדון, התביעה מתייחסת לפירוק שותפות בחלקת מקרקעין שעברה תכנית איחוד וחלוקה מאושרת כדין, אך השינויים טרם נרשמו. חלק מפסקי הדין מציעים כי יש לבחון את טיבן של הזכויות לצורך קביעת סמכות השיפוט, בעוד שאחרים תומכים ב"מבחן הסעד". הסעד המבוקש במקרה זה הוא חלוקת החלקה, אשר באופן ברור מצויה בסמכותו של בית משפט השלום. יתר על כן, ניתן לראות בזכויות המדוברות, אף שטרם נרשמו, כ"זכויות במקרקעין". זכויות אלה, המוגדרות בטבלת ההקצאות בתכנית, הן קנייניות באופיין וקיימות ללא קשר לרישום. לפיכך, הסמכות המהותית נתונה לבית משפט השלום. השופט, בהפעילו את סמכותו לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.