פש"ר 32333-11-09

תקציר

הנאמן ביקש לדחות את הבקשה, בטענה כי אין מדובר בהמחאת זכויות ולכן לא סיפק בסיס לטענה. בהסכם הגירושין נקבע כי תשלומים שיבוצעו עבור החייב על ידי תמרי ישולמו מתוך הפיצויים שהחייב היה אמור לקבל. השופטת קבעה כי לא מדובר בהמחאה, אלא בהתחייבות חוזית של החייבת לשלם לתמרי אם וכאשר תקבל את הפיצוי. כמו כן, לא ניתן להמחות את הזכות לתבוע נזיקין, והחוק מחייב הקצאה ברורה של תביעות נזיקין. עוד הדגישה השופטת כי הסכם הגירושין בוטל, וכי תביעתה של תמרי לכספים אינה יכולה להיחשב כהמחאה מיוחסת, ולכן יש לפרש אותה בצמצום. בסופו של דבר קבע השופט כי תמרי הוא נושה רגיל וכי רק 120 אלף שקל מכספי הפיצויים יישארו בקופת הכינוס והשאר יועברו לחייב. ההחלטה התקבלה לאחר שקלול מכלול הנסיבות, לרבות העובדה שהחייב היה במצב כלכלי קשה והנסיבות הטרגיות סביב מות בתו של החייב. פסק הדין היה אמור להיות מוגש לחתימת השופט בתוך שבעה ימים, וסכום הפיצוי, בניכוי הסכום הנקוב לקרן כינוס הנכסים, היה אמור להיות מועבר לחייב בתוך פרק זמן זהה.