ע"א 7950/02

תקציר

הערעורים המאוחדים בחנו פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו חויבו המשיבים לשלם פיצויים בגין פציעות שנגרמו למערער בתאונת דרכים בשנת 1992. בעוד שהאחריות לא הייתה שנויה במחלוקת, התעוררה מחלוקת לגבי סכום הפיצוי. המערערת ערערה על הפיצוי שנפסק כבלתי מספק, ואילו המשיבים הטילו ספק בקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותה הנטענת של המערערת, וטענו כי הפיצוי מופרז. בית המשפט המחוזי מינה מומחים פסיכיאטריים ונוירולוגיים להעריך את מצבו של המערער, וכתוצאה מכך היו דעות חלוקות: פרופ' רפפורט לא ראה קשר סיבתי בין התאונה להידרדרות הנפשית של המערער, והצביע על מחלת מוח ניוונית במקום. לעומת זאת, ד"ר קרון קישר בין הנכות לתאונה וקבע 40% נכות פסיכיאטרית. בית המשפט המחוזי לא הכריע במחלוקת זו של המומחים, אך פסק 325,552 ש"ח, המביאים בחשבון 20% נכות תפקודית ופיצויים בגין כאב, סבל, סיוע, טיפולים רפואיים ונסיעות – בניכוי נזקים מסוימים שנטענו, מחוסר ראיות. בערעור העדיף בית המשפט את עמדתו של ד"ר קרון, וציין כי לא היו ראיות להפרעות טרום תאונה, ותסמינים התעוררו לאחר התאונה. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי הפיצוי המקורי בגין השתכרות עתידית אינו מספיק, התאים אותו ל-213,641 ש"ח והכיר בהפסדי ימי מחלה קודמים בסך 35,000 שקל. בקשת המערער להציג ראיות חדשות לאחר הכרעת הדין נדחתה, תוך הקפדה על עקרונות סופיות פרוצדורלית. בסופו של דבר, ערעור המשיבים נדחה, ופיצויה של המערערת גדל חלקית, ונפסקו לה הוצאות ערעור נוספות.