ס"ק 1213/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על הטבות עובדים בין ועד עובדים לבין מועצה מקומית, בפרט בנוגע לביטוח פנסיוני לעובדים. המועצה סיפקה במקור לעובדיה פנסיה תקציבית, אך עברה לצבירת פנסיה בשנת 1997 ללא הסכמת ועד העובדים. האיגוד טען כי שינוי זה מהווה הפרה של הסכמים קיבוציים ודרש מהמועצה לבטח את עובדיה הקבועים בפנסיה תקציבית בלבד. המועצה, לעומת זאת, נימקה את פעולתה בכך שהיא תואמת את ההסכמים הקיבוציים הקיימים וטענה כי שתיקתם הממושכת של העובדים מהווה הסכמה. בתחילה צידד בית הדין באיגוד, ואישר כי המועצה הפרה את ההסכמים בכך ששינתה באופן חד צדדי את מערכת הפנסיה. אלא שהסכם קיבוצי מאוחר יותר, הסכם המעבר, סיבך את העניין. בית הדין מצא כי הסכם זה נועד לשמר את הסטטוס קוו של הביטוח הפנסיוני לעובדים נכון למועד חתימתו, ולכן עובדים המבוטחים בפנסיה צבורה ימשיכו במסלול זה. בית המשפט נימק זאת בכך שהצדדים להסכם היו מודעים לפרקטיקות השונות ברשויות המקומיות ובחרו במפורש לכבד את המצב הקיים. בעוד שהחלטה זו נתנה לגיטימציה בדיעבד להפרות של הסכמים קיבוציים על ידי חלק מהרשויות, לבית המשפט לא נותרה ברירה אלא לאשר את הסדר הצדדים. כמו כן, הודגש בפסק הדין כי קביעה זו חלה באופן ספציפי על עובדי רשויות מקומיות הקשורות למרכז השלטון המקומי. לבסוף, בית הדין הבהיר כי פסק דינו לא התייחס לזכויות הפנסיוניות של שני העובדים שלא היו רשומים בשום תוכנית פנסיה, והותיר עניין זה להכרעה נפרדת במידת הצורך. לסיכום, הבקשה שהגיש האיגוד נדחתה, ובית הדין בחר שלא לקצות הוצאות למי מהצדדים, כמקובל בסכסוכים קיבוציים.