תא"מ 12790-12-11

תקציר

התיק סובב סביב ניסיונה של מתווכת נדל"ן לתבוע דמי תיווך ממוכרי דירה שהיא תיווכה במכירתה. לא היה הסכם תיווך חתום בין המתווך התובע לבין המוכרים הנתבעים. התובע טען כי הנתבעים הסכימו לשלם את שכר הטרחה והכשילו חתימה על הסכם בכתב. הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי מעולם לא התכוונו לשלם דמי תיווך שכן התובע עבד אך ורק עבור הרוכשים. על בית המשפט להחליט האם ניתן לתבוע דמי תיווך ללא הסכם בכתב, ואם כן, אם התקיימו התנאים לכך במקרה זה. החוק קובע כי מתווך לא יהיה זכאי לשכר טרחה ללא הסכם בכתב, הכולל פרטים ספציפיים. תיקים קודמים התמקדו בעיקר בהסכמים שנחתמו אך חסרו בהם פרטים, מה שגרם לבתי המשפט להתחלק בחשיבותו של כל פרט ובמשקלו הכולל. מקרים מסוימים עם ראיות חלקיות בכתב או הסכמים שנחתמו על ידי צד שלישי הצליחו, מה שהוביל לחובת תשלום דמי תיווך על בסיס עקרון תום הלב. למעט במקרים קיצוניים כמו תרמית, שאינה קיימת כאן, אין תקדים לקבלת תביעה לדמי תיווך ללא הסכם חתום. השופט קובע כי התובע לא הוכיח די הצורך את קיומן של נסיבות חריגות כאלה במקרה זה. הראיות אינן תומכות בטענת התובעת בדבר התחייבות בעל פה של הנתבעים, והסבריה לאי חתימה על הסכם בכתב אינם משכנעים. נטל ההוכחה מוטל על התובע, וגרסתו לאירועים אינה סבירה יותר מזו של הנתבעים. בסיכומו של דבר, השופטת מגיעה למסקנה כי לא הייתה כל התחייבות מצד הנתבעים לשלם דמי תיווך, מה שהופך את שאלת קיומו של ההסכם הכתוב לאקדמית. לאור האמור, השופטת דוחה את התביעה לדמי תיווך. בשקלול ההוצאות, השופט לוקח בחשבון את חוסר המידתיות בין שווי התביעה לבין המשאבים שהושקעו בתיק, ומציין כי התובע ניהל משפט ארוך ויקר למרות סיכויי ההצלחה החלשים. השופט מורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 22,500 ₪, סכום שאינו פרופורציונלי באופן סביר לשווי התביעה, אך מביא בחשבון את השווי בכל זאת. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים.