עמ"ש 9507-10-21

תקציר

המחלוקת הנדונה נסובה סביב זכותו של המערער להתגורר בבית הנמצא בחווה, שהיה בעבר בבעלות הוריו אך הועבר למשיב - אחיו - בשנת 2005. המערער, המתגורר בבית למעלה מארבעה עשורים עם משפחתו, לרבות שני ילדים נכים, טוען כי הוריו העניקו לו אישור מגורים בלתי חוזר. בינתיים, המשיב מבקש לפנות את המערער בשל סכסוך אלים ביניהם. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת המשיב, והורה על פינוי המערער ועל קביעת הפיצוי שישולם לו. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. ערכאת הערעור הכירה בכך שהרשות שניתנה למערער אכן בלתי חוזרת. עם זאת, היא אישרה את צו הפינוי, בנימוק של סכסוך עז בין האחים, שהוביל לאלימות ולהטרדות הדדיות. בית המשפט קבע כי המצב היה בלתי נסבל, והיווה סיכון לשלומם הפיזי והנפשי של שני הצדדים ובני משפחותיהם. הודגש כי למשיב, כבעלים החוקיים של המשק, עומדת הזכות לבטל את ההיתר. זאת ועוד, בית המשפט ציין את השקעותיו של המערער בנכס והכיר בכך שיש לפצות אותו בגינם. חשוב לציין כי בית המשפט הכיר בכך שמצבו הכלכלי של המערער והליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגדו עלולים לסבך את יכולתו למצוא דיור חלופי לאחר קבלת פיצוי כספי. לפיכך הציע בית המשפט קמא, בפסק דינו המשלים, לשקול מתן סעד חלופי שיבטיח למערער גישה לדיור סביר. הפינוי נצטווה לעכב עד שייקבע סעד עזר כאמור וניתן יהיה להתאימו בהתאם לנסיבות המערער. הערעור נדחה, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות, כאשר הערבות של המערער הוחזרה לו. פסק דין זה ניתן לפרסום מבלי לחשוף את זהות המעורבים.