תלה"מ 17914-04-18

תקציר

פסק דין זה מתייחס למספר תביעות שהעלתה אישה תובעת כנגד בעלה בנוגע לנכסיהם ונכסיהם המשותפים, וכן למזונות ילדים לאחר פרידתם. ראשית, התובעת טענה כי יש להעניק לה מחצית מהזכויות בנכס העיזבון, בין אם במתנה מחמיה ובין אם בהסכמה משתמעת מבעלה. עם זאת, השופט דחה טענה זו, ולא מצא ראיות למתנה או הסכמה מכללא. גם טענותיה החלופיות של התובעת נדחו, שכן השופטת מצאה אותן סותרות ופוגעות באמינותה. נקבע כי הנכס נרשם על שם הבעל בלבד, והמשך מעורבותו של האב בענייני העיזבון לא סתר זאת. יתרה מכך, השופטת הורתה כי גם תביעת התובעת לחלוקה ספציפית של הנכס נדחתה מאחר שהוא נרשם על שם הבעל ולא הוכחה כוונה ספציפית לחלוק בו. למרות פסיקות אלה, השופט הכיר במאמציהם המשותפים של בני הזוג ובתרומתם הכספית לבניית ביתם על האחוזה. כך, ניתנה לתובע מחצית משווי ההשקעות שבוצעו בנכס, וימונה שמאי שיעריך זאת. כמו כן נתנה השופטת פסק דין הצהרתי לשמירת זכויות שני הצדדים בנכסים שנצברו במהלך נישואיהם, עד להגשת התביעה הנוכחית. זאת, בהיעדר מועד פירוד ברור, בהתחשב בכך שהצדדים עדיין חיו יחד בעת מתן פסק הדין. לבסוף, תביעת התובעת למזונות ילדים נדחתה מחוסר תום לב. השופטת ציינה כי הצדדים עדיין חיים יחד וחולקים בהוצאות, והאב כבר נשא ברוב הוצאות הילדים. השופט מתח ביקורת על התובעת על כך שלא הגישה תביעת משמורת ועל טענותיה המטעות. לפיכך, התביעה למזונות ילדים הייתה תיאורטית ולא ניתן היה להתייחס אליה מבלי לשקול שינויים עתידיים. התובעת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחה בסך 36,000 ₪ לנתבעת (בעלה) ו-20,000 ₪ לאבי הנתבעת בתוך 30 יום. פסק הדין הותר לפרסום לאחר השמטת פרטים אישיים.