ע"א 839/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך רכושי הכולל שני הסכמים סותרים למכירת אותו נכס. המערערת, רז חברה לבניינים, התקשרה בהסכם עם הבעלים המנוחה, גב' פייגה סינגל, לרכישת חלקה 7/9 בחלקת קרקע לא מוסדרת. עם זאת, המנוח נפטר לפני העברת השיתוף לרז, ונותרו שתי צוואות, המורישות את הרכוש לאנשים שונים. הצוואה הראשונה נערכה ובה נרשם הנכס על שם המשיב מס' 1, אברהם אירנשטיין. לאחר שהצוואה השנייה נמצאה בטלה, מכר אירנשטיין את הנכס למשיב מס' 2, חיים רוקורגר, ששילם שליש מהמחיר ורשם הערת אזהרה. השאלה העיקרית הייתה האם הימנעותה של רז מלרשום הערת אזהרה בדבר ההסכם שלה עם המנוח פירושה שהיא אינה יכולה לאכוף את זכותה בנכס. בית המשפט העליון קבע כי אמנם רישום הערת אזהרה הוא אופציונלי ואינו חובה, אך התרשלותו של רז באי רישום השטר ויידוע יורשיו בדבר חובותיו של המנוח, במיוחד נוכח חוסר הוודאות לגבי הצוואות, משמעותה שלא יהיה זה צודק לאכוף את החוזה עם המנוח. בית המשפט הדגיש כי זכותו של המערער לאכיפה אינה תלויה אך ורק ברישום הערת אזהרה אלא בוחן גם את צדקת הנסיבות. במקרה זה, היעדר הערת אזהרה, יחד עם הנחתו של רז כי הצוואה השנייה תעמוד, העמידו את המשיבים בעמדת נחיתות. בנוסף, ציין בית המשפט כי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) חל על אכיפתו של כל חוזה, לרבות זכותו של הקונה הראשון מול המוכר. לכן, ניתן לקחת בחשבון את התנהגותו של הקונה הראשון, כגון רשלנות. השופטים הסכימו כי רשלנותו של רז כלפי המשיב מס' 1, שלא ידע על החוזה הקודם, מצדיקה שלא לאכוף את החוזה עם המנוח. לפיכך, נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ורז חויב לשלם אגרה בסך 3,000 רופי לכל אחד מהמשיבים.