ע"א 4886/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בשל היעדר רשות ערעור. התיק נסוב סביב שתי תובענות שהגיש המערער, אשר נדונו יחדיו, בנוגע לפסק בורר והחלטות בדבר ביצוע פסק הבוררות האמור. המערערת טענה כי הבורר נעדר סמכות לקבל החלטות אלה, וכי קיימת פעולה סותרת בין כותלי בית המשפט. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק נגד המערערת בנקודות אלה, והוביל אותה לערער. לאחר מכן הגיש המשיב בקשה לדחיית הערעור על הסף, אשר בית המשפט נעתר לה. בפסק הדין נקבע כי הערעור נופל תחת חוק הבוררות, וככזה נדרשת רשות ערעור לפי סעיף 38 לחוק, שלא הייתה בידי המערער. בית המשפט בוחן את טיבן של ההחלטות ומוצא אותן כמכוח חוק הבוררות, חרף טענות המערער אחרת. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. פסק דין זה מדגיש את תפקידם המצומצם של בתי המשפט בענייני בוררות, כפי שהותוו בחוק הבוררות, ואת הצורך בפרשנות מרחיבה של היקף החוק.