ע"ע 461/03

תקציר

הערעור נסוב סביב דרישתו של עובד שפרש לגמלאות לכלול תוספות שונות בשכרו הקובע לצורך חישוב הפנסיה שלו מעיריית רמלה. העובד, פאנוס, עבד בעירייה כנהג ומנהל עבודה במשך כמעט 20 שנה עד לפרישתו המוקדמת בעקבות צמצום כוח האדם. עם פרישתו גילה פאנוס כי העירייה השמיטה תוספות מסוימות שקיבל באופן קבוע במהלך עבודתו משכרו הקובע, מה שהביא לפנסיה חודשית נמוכה יותר. תוספות אלה כללו "פריון עבודה נוסף", "תפוקה נוספת" ו"שטיפה נוספת". מקורן של תוספות אלה נעוץ בשני הסכמים, האחד משנת 1983 והשני משנת 1990, אשר שניהם פירטו את הנסיבות שבהן ישולמו תוספות אלה לעובדים בלשכת התברואה. חשוב לציין כי ההסכם משנת 1983 קבע במפורש כי תוספות אלה לא ייחשבו כחלק מהשכר הקובע לפנסיה ולפיצויים. בית הדין האזורי פסק לטובת העירייה, וקבע כי פאנוס לא הוכיח את התשלום ללא תנאי של תוספות אלה. לכן, הם לא היו חלק משכרו הקובע. פאנוס טען כי מאחר ותוספות אלה שולמו עבור עבודתו הרגילה, יש לכלול אותן בשכרו הקובע לצורך חישוב הפנסיה. עם זאת, בית המשפט קבע כי התוספות היו חוזיות וקשורות לתנאים ספציפיים. זאת ועוד, כוונת הצדדים, כפי שעולה מההסכמים, הייתה להחריגם מהשכר הקובע. עוד ציין בית המשפט כי פאנוס כבר קיבל תנאי פרישה משופרים באמצעות פסק בוררות. לפיכך, החלטת בית הדין האזורי לדחות את תביעתו של פאנוס הייתה מוצדקת. השופט עמירם רבינוביץ', השופטת נילי ארד, נציג העובדים יוסף קרא ונציג המעבידים בנימין ליברמן הסכימו כולם עם פסק הדין והדגישו את משמעות הסכמת הצדדים ואת אופיין המותנה של התוספות.