ב"ל 67495-08-23

תקציר

לאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו בתיק, מצאה השופטת כי התובעת הצליחה להוכיח כי התרחש אירוע בעבודה. ייחודו של האירוע היה מוטל בספק, והיה קשר זמני בין האירוע לבין תחילת הליקויים הנטענים. בהתאם לפסיקה, לטובת התובע, ימונה מומחה רפואי שיקבע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מחלותיו של התובע. לתובע היסטוריה של התכתבויות עם הממונה עליו, אמסלם, שהצביעו על מתח מתמשך במערכת היחסים ביניהם. השופטת מצאה כי תיאור האירוע על ידי התובע לא הוכיח די הצורך כי מדובר באירוע מיוחד או חריג. התובע טען כי אמסלם האשים אותו בהכפשת עמיתיו, אך השופט קבע כי לא מדובר באירוע ייחודי בהתחשב באופי היחסים ביניהם. מהראיות עולה כי לתובע היה דפוס של התלוננות על סידורי עבודה, לרבות שיבוצים בימי ראשון, שהיו יום המנוחה השבועי שלו. השופט ציין כי בחירתו של התובע ביום ראשון כיום חופש נבעה מאמונתו הנוצרית. ישיבות קודמות ודיונים על סידורי עבודה לא תמכו בטענת התובע להתעמרות ממושכת. עוד ציינה השופטת כי תיאורו של התובע על ויכוח קולני וחריף לא היה משכנע, שכן חילופי המסרים בין התובע לאמסלם נראו מקצועיים וענייניים. נמצאו סתירות בין תיאור האירוע על ידי התובע לבין הרשומות הרפואיות. הרשומות הרפואיות תיארו אירוע חמור יותר ממה שהראיות תומכות בו. עם זאת, השופטת הכירה בכך שהחוויה הסובייקטיבית של התובע של לחץ נפשי הושפעה מהאירוע. השופט מצא את עדותו של מר לוי, שתיארה את תגובת הכעס והלחץ הגלויה של התובע לאחר שצפה בסידור העבודה, אמינה. למרות הספקות לגבי ייחודו של האירוע, קבעה השופטת כי תלונותיה של התובעת בסמוך למועד האירוע, יחד עם מהימנות עדותו של לוי וסמיכות הליקויים הנטענים, מצדיקים מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין בעיותיו הבריאותיות של התובע. ההחלטה על מינוי המומחה התקבלה על סמך הפסיקה לטובת התובע והתרשמות השופט ממהימנות הראיות.