ת"א 25209-04-14

תקציר

התובעת, שנפגעה עצבית במהלך הלידה עקב רשלנות רפואית, הגישה תביעה נגד בית החולים. השופט פסק לטובת התובעת ופסק לה פיצויים בסך 2,614,906 ש"ח, בצירוף שכר טרחת התביעה, הוצאות עדים ומומחים והוצאות משפט נוספות בסך 306,295 ש"ח. השופטת קבעה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי שכן הוכח כי ניתן היה למנוע את נזקי הילודה של התובעת. החלטת הצוות הרפואי ליילד את היולדת בלידה נרתיקית היוותה רשלנות, שכן הפרקטיקה הרפואית המקובלת בשנת 1991 למצג עכוז לא שלם הייתה ביצוע ניתוח קיסרי. נטל ההוכחה עבר לנתבעת בשל צילום הרנטגן החסר, שהיה מכריע בקביעת סוג מצג העכוז שהיה לתובעת לפני הלידה. הנתבעת לא הוכיחה כי ההצגה הושלמה, ולפיכך נקבעה הפרת חובת הזהירות על ידי בית החולים. כמו כן, קיים קשר סיבתי בין רשלנות בית החולים לבין נזקי התובעת, שכן הפגיעה הנוירולוגית נבעה מהלידה הנרתיקית והשימוש בכוח לחילוץ התובעת. השופט דחה גם את הטענה של היעדר הסכמה מדעת, שכן החלטת הרופא התבססה על אבחנה שגויה, וקבלת הסכמה לניתוח קיסרי אינה רלוונטית. בהערכת הנזקים התייחסה השופטת לנכות רפואית, נכות תפקודית, אובדן כושר השתכרות, הפסדי פנסיה, סיוע לצד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה מוגברות ונזק לא ממוני. ניכויים בוצעו בגין תשלומי ביטוח לאומי שקיבל התובע. סך הנזק חושב על 3,062,243 ש"ח, עם ניכוי של 447,337 ש"ח עבור תשלומי המל"ל, וכתוצאה מכך נפסקו סופית 2,614,906 ש"ח. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להיאכף בעקבות בקשה להוצאות נוספות מצד התובעת, שתוגש עד ליום 5.9.2016.