ת"צ 51930-05-13

תקציר

המבקשת, שאינה דוברת עברית, הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, יצרנית שקיות אשפה מתכלות, בשם צרכנים דוברי ערבית. המבקש טען כי הכיתוב בערבית על אריזת השקיות הטעה את הצרכנים בכך שציין כמות שקיות גבוהה יותר מתכולתן בפועל, המהווה הטעיה או לחילופין עשיית עושר ולא במשפט. המשיב טען כי מדובר בטעות גרידא, שתוקנה מאוחר יותר. השופט דחה את הבקשה מכמה טעמים. ראשית, המבקש לא הצליח להוכיח את האפשרות הסבירה שהתביעה תצליח לטובת חברי הקבוצה, לרבות הספק בדבר קיומה של עילת תביעה אישית. השופט הדגיש כי הכתובת העברית תיארה במדויק את התוכן, והפער בכתובת הערבית נראה כטעות שנעשתה בתום לב. שנית, המבקש לא הצדיק די הצורך את ההסתמכות על הכתובת הערבית ולא ביסס קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק הנתבע, שהוערך בכ-21.45 ₪. לבסוף, המבקש לא הגדיר את הקבוצה בצורה ברורה, וההגדרה המוצעת כללה צרכנים שסביר להניח שלא הוטעו, שכן הם יודעים לקרוא עברית ולהבין ספרות אוניברסליות. הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של המשיב בסך 10,000 ₪.