ב"ל 72118-03-19

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם עיסוקו של התובע כנהג אוטובוס, הכרוך בישיבה ממושכת, יכול להיחשב כפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. המסגרת המשפטית דורשת הוכחה של שלושה יסודות למיקרוטראומה: ביצוע תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הפיזי, והצטברות פגיעות קלות מתנועות אלה המובילות לפגיעה פיזית. בעוד התובע טען כי תיאוריית המיקרוטראומה צריכה להתרחב גם לתנועות פנימיות הנגרמות על ידי תנוחה סטטית, מסקנת פסק הדין היא כי ישיבה ממושכת, שאינה מלווה בתנועות חיצוניות חוזרות ונשנות, אינה מהווה טענה תקפה למיקרוטראומה. בית המשפט מפנה למספר פסקי דין קודמים התומכים בתפיסה זו. הם מדגישים כי מטרת תיאוריית המיקרוטראומה אינה מיועדת להקיף מחלת מקצוע כלשהי וכי יציבה סטטית, כגון ישיבה ממושכת, אינה עומדת בקריטריונים לתנועות חוזרות. לפיכך, התביעה נדחית. פסק דין זה מתיישב עם החלטות קודמות, תוך הדגשה כי מיקרוטראומה דורשת תנועות חיצוניות חוזרות ונשנות וביטול מקרים על בסיס תנוחות סטטיות או תהליכים פנימיים בגוף.