ערר 1034-07-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערר על החלטת הוועדה המקומית שלא לאשר היתר לשימוש במבנה היסטורי של בריכת מים כמשרדים. הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות השימוש בקרקע של התוכניות הרלוונטיות, ולכן לבעלי הקרקע השכנים הייתה זכות להתנגד ולערער. הבקשה להיתר ביקשה לנצל את הקרקע באופן שלא נועד על פי התכניות, והחריגה לא הייתה מוצדקת בשל חוסר נגישות, היעדר הנחיות שימור ופגיעה פוטנציאלית בסביבה ובצדדים שלישיים. שטחי המשרדים היו מוגזמים לצרכיו של המבקש ולא התחשבו במאפייני הקרקע. במקום זאת, מציע פסק הדין להסדיר את השימושים המותרים בקרקע באמצעות תוכנית שתתייחס לערכי השימור. הערעור נדחה, והמערערת מצווה לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 12,000 ₪, בתוך 30 יום. החלטה זו אינה שוללת את האפשרות לקבל היתר לשימושים מתאימים אחרים בקרקע, והוועדה מדגישה את חשיבות התכנון לשימור הקרקע.