ע"א 8482/01

תקציר

הערעור בתיק זה התקבל, תוך שהוא הופך את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן נראה כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות העובדות ובהחלת הדין הנוגע להברחת רכוש לכאורה. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם דירה, הרשומה לכאורה על שם הבעל, היא אכן בבעלות האישה, ובכך מהווה ניסיון להבריח נכסים כדי להימנע מתביעות נושים. הבנק, הטוען לבעלות על האישה, נשא בנטל ההוכחה, שהוא בדרך כלל גבוה במקרים של טענות למרמה או הונאה. בבחינת חומר הראיות, גורמים רבים מטילים ספק בלגיטימיות של ההלוואה הנטענת בין אבי האישה לבין אבי הבעל, אשר הצדיקה לכאורה את העברת הדירה. לא היה כל תיעוד להלוואה משמעותית זו, או הסבר מניח את הדעת לתנאיה או לתנאי פירעונה. העיתוי החשוד של העברת הנכס, במקביל לקשיים כלכליים והסיכון לתביעות נושים נגד האישה, הצביע עוד יותר על כוונת מרמה. בנוסף, חוסר עקביות בהצהרות לרשויות המס לגבי מהות ההעברה – בין אם מדובר בפירעון ובין אם מדובר במתנה – העידו על מרמה. טענות חלופיות בדבר בעלות זוגית משותפת בדירה נדחו בשל הצהרות קודמות של בני הזוג בדבר בעלותו הבלעדית של הבעל. בסופו של דבר, הראיות הובילו לקביעה כי הדירה שייכת לאישה ותמכו בטענה להברחת רכוש. משכך, הורה בית המשפט על ביטול רישום הדירה על שם הבעל, והחזיר את הבעלות כולה לאישה, תוך פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין למערערת. השופטים ריבלין ופרוקצ'יה הסכימו עם החלטתה של השופטת שטרסברג-כהן, שניתנה ב-17 ביולי 2003.