עס"ק 30866-04-19

תקציר

הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק דין לפיו נטו מלינדה סחר בע"מ הפרה את זכות ההתארגנות של עובדיה, והורתה לחברה לשלם פיצויים להסתדרות ולהימנע מלהתערב בהליכי ההתארגנות. החברה ערערה על פסק הדין בטענה כי הוא אינו פוגע בזכות ההתארגנות, ואילו ההסתדרות ערערה על גובה הפיצוי שהוזמנה. בית הדין לערעורים דחה את ערעור החברה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ובחר שלא להתערב בממצאי הערכאה הנמוכה יותר. באשר לערעורים על גובה הפיצויים, התווה בית המשפט הליך בן שלושה שלבים לקביעת שיעור הפיצוי בגין הפרת זכות ההתארגנות. השלב הראשון כרוך בקביעת מספר האירועים, השלב השני כרוך בהערכת תקרת הפיצוי המקסימלית, והשלישי כרוך בקביעת שיעור הפיצוי הקונקרטי. בית המשפט המחוזי הכיר בחמישה אירועים של פגיעה במאמצי ההתארגנות, שבית הדין לעררים מצא בהם כדי להצדיק תקרת פיצוי מקסימלית של 779,000 ₪. בית המשפט בחר שלא להגדיל סכום זה, למרות חומרת התנהלות החברה, כדי לעודד המשך הידברות ופתרון בין הצדדים. בחוות דעת חולקת של נציגי הציבור עצמון ליפשיץ ורחל בנזימן נטען כי יש לחייב את החברה לשלם את הפיצוי המקסימלי של 779 אלף שקל, שכן פיצוי נמוך יותר מחמיץ את התכלית המרתיעה של חובת התשלום. דעת הרוב של השופטים גליקסמן, אופק-גנדלר ושפיצר דחתה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, ואישרה את פסיקת בית המשפט המחוזי ואת סכום הפיצוי.