ע"פ 770/80

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו הורשע המערער בעבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ונגזרו עליו ארבעה חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, בצירוף קנס, ושתי פסילות על תנאי ממשפטים קודמים. הערעור מערער על תחולת הפסילות על תנאי, בטענה כי הבסיס החוקי להן, סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה, בוטל לפני ביצוע העבירה, ולא הוחלף בהוראה דומה. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, וקבע כי פקודת הפרשנות מבטיחה את רציפות העונשים שהוטלו בזמן שסעיף 36(ג) היה בתוקף, גם לאחר ביטולו. כך גם במקרים בהם הוטל פסילה על תנאי, והתנאי היה הפרה של מערך עבירות מסוים, הכולל את העבירה שביצע המערער. בית המשפט הדגיש כי פסק דין זה אינו מתייחס למצבים בהם חל שינוי בסיווג העבירה או הוכנסו עבירות חדשות. על פי דעת הרוב, החלטת בית משפט השלום להחיל את הפסילה המותנית הייתה מוצדקת, והביאה לדחיית הערעור.