בג"צ 1230/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה נגד החלטת שר הפנים להעביר ראש מועצה מקומית נבחר מתפקידו בשל אי אישור תקציב המועצה במועד. המשיב, שר הפנים, טען כי ההחלטה סבירה ומוצדקת נוכח סירובה הבלתי סביר של העותרת לאשר את התקציב, ובכך מנע את ביטוי שאיפותיה של האופוזיציה, שהיוותה מחצית מהמועצה. סוגיית אי-אישור התקציב, בעיה מבנית במועצות מתעמתות, נתפסת כפגם משמעותי המצדיק העברה מתפקיד. בית המשפט הכיר בשיקול דעתו הרחב של שר הפנים במקרים כאלה, ונמנע מלהתערב בסמכות מינהלית זו. הודגש כי אישור התקציב הוא תפקיד ראשון במעלה של המועצה, וראש המועצה היה צריך להתפשר ולשקף את דרישות האופוזיציה, מה גם שהן ייצגו חלק ניכר מציבור הבוחרים. בית המשפט מצא אמצעים פוגעניים לא פחות למשיבה להשגת המטרה של אישור התקציב ושמירה על שלטון מקומי אפקטיבי, ובכך אישר את החלטת המשיב להעביר את העותרת מכהונתה, תוך שהוא דוחה את העתירה. פסק הדין הדגיש את עקרון המידתיות, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה כי שיקול דעתו של המשיב ודרך הפעולה שבחרה היו ראויים.