ע"א 174/65

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה למערערת לשלם למשיב פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין. בית המשפט המחוזי הורה למערערת לשלם למשיב פיצוי בסך 7,000 ש"ח, בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח. המערערת טענה כי המשיבה אסורה עליו, שכן היא הייתה נשואה לגבר אחר במהלך מערכת היחסים ביניהם. אולם, טענה זו לא הוצגה בבית המשפט המחוזי ולכן לא נדונה. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שבדרך כלל בעל דין חייב להעלות טענות כלשהן בטיעוניו כדי לא להפתיע את יריבו, בית המשפט לא יעניק סעד בגין ביצוע עסקה בלתי חוקית. במקרה זה, מאחר שהבטחת הנישואין נראתה חוקית על פניה והעובדות בדבר אי חוקיות העסקה לא היו ברורות לחלוטין, בית המשפט לא יכול היה לפסול את העסקה מבלי להסתכן בעיוות דין. יתר על כן, מאחר שהשאלה האם הצדדים היו יהודים – ולפיכך כפופים לדין התורה בנושאי נישואין וגירושין – לא הועלתה ולא נדונה בבית המשפט המחוזי, ועשויה הייתה להביא לראיות נוספות שיש בהן כדי לשנות את המצב, גם בית המשפט העליון לא יכול היה לדון בה. השופט קיסטר מצא כי העובדות מגלות עילות נזיקין לפי סעיף 34 לפקודת הנזיקין האזרחית, 1944, ואישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערת תשלם למשיב 7,000 ש"ח, אם כי מטעמים שונים. השופט זוסמן והשופט ברנזון הסכימו כי יש לדחות את הערעור, ופסק הדין אושר.