סע"ש 19637-02-21

תקציר

התובעת, עובדת, הגישה תביעה נגד יורשת מעסיקה המנוחה, הנתבעת, בגין תשלומים הקשורים לעבודה. זוהי התביעה השלישית שמגיש התובע בנוגע לאותה העסקה, שהסתיימה בשנת 2005. התביעה הראשונה, שהוגשה בשנת 2013, הסתיימה בפסק דין עבור התובע בשנת 2015 אך נדחתה בשל חוסר מעש. התביעה השנייה, שהוגשה בשנת 2016, הסתיימה בפסק דין לטובת התובעת בשנת 2018 לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. בקשתה של התובעת לשנות את פסק הדין, בטענה שמגיע לה יותר כסף, נדחתה. כעת, בשנת 2021, הגיש התובע תביעה שלישית, בדרישה לתשלומים נוספים בגין שעות נוספות, פיטורים, שכר ודמי חגים עבור אותה תקופת עבודה. הנאשם שוהה בחו"ל, מה שמוסיף מורכבות לתיק. בית המשפט החליט לדחות את התביעה השלישית על הסף, תוך שהוא מצטט את דוקטרינת התביעה המשפטית, הנשענת על השתק עילה והשתק חברה. עם נימוקים זהים ופסק דין ממצה בהליך השני, התרת תביעה חדשה זו תטריד את הנתבע ותבזבז משאבים שיפוטיים. יתר על כן, לתובעת היו הזדמנויות רבות לתבוע את כל סעדיה בתביעות קודמות ולא הצליחה לספק הצדקה לפיצול טענותיה. התביעה נדחתה גם כמעשה של בית הדין, לפי תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין). פסק הדין בהליך השני מיצה את טענותיה של התובעת הנוגעות להעסקתה, והתביעה הנוכחית, שהוגשה שנים לאחר מכן, אינה מוצדקת. בית המשפט הדגיש את החריגות של דחיית תביעה על הסף, אך מצא לנכון במקרה זה, בהתחשב בנסיבות.