ע"א 1958/05

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני ערעורים בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, בנוגע לתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. הערעור הראשון הוגש על ידי מרי אבו, שנתבעה על ידי חברת הביטוח ציון בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח על ידה, בתאונה שבה היו מעורבים רכבה של מרי ורכב נוסף שבו נהג עמרם אבו. הערר השני הוגש על ידי עמרם אבו נגד חברת הביטוח אריה, שסירבה לשפות אותו בגין הסכום שחויב לשלם לחברת הביטוח ציון, בטענה כי נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, שכן הפר את חובת הנהיגה עם נהג מלווה, כנדרש ברישיונו. המקרה נסוב סביב פרשנות המונח "רישיון נהיגה" בפוליסת ביטוח, והאם נהיגה בניגוד לתנאי רישיון הנהיגה, המחייבת נהג חדש לנהוג בליווי נהג מלווה, תיחשב כנהיגה ללא רישיון. דעת הרוב, בראשות השופט י' כהן, קיבלה את ערעורו של עמרם, וקבעה כי על חברת הביטוח לשפות אותו, שכן תכליתו של דיני הנזיקין, המתמקדת בהיבט ההרתעתי, אינה מצדיקה מתן פרשנות שונה למקרה דנן מזו שניתנה בפסק דין קודם בעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שיש לה מטרה אחרת. השופט ש' וסרקרוג חלק על כך, והסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיים הבדל בין שתי תכליות החוקים, וכי יש לראות בהפרת חובת הנהיגה עם נהג מלווה בנהיגה ללא רישיון תקף לצורך דיני נזיקין ונזקי רכוש. השופט הרב שפירא הצטרף לחוות דעתו של השופט כהן והדגיש כי התוצאות של הפרת חובה חקיקתית צריכות להיות אחידות בין הסדרי ביטוח שונים.