תמ"ש 6743/02

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לפיצוי כספי הנובע מסירובו לתת לה גט. התביעה כוללת נזקים ממוניים ולא ממוניים, המסתכמים כיום בכ-2,218,000 ₪. האישה עזבה את ביתם המשותף במאי 1998 והגישה תביעת גירושין חודשיים לאחר מכן, אך הבעל סירב שוב ושוב להיענות לבקשתה. גם בית הדין הרבני דחה תחילה את תביעת הגירושין שלה, אך בהמשך קיבל את ערעורה והורה לבעל להתגרש מאשתו ביוני 2006. עם זאת, הבעל עדיין לא נענה. התביעה, שנדונה בבית משפט אזרחי, מבקשת פיצוי בגין הנזק שנגרם עקב סירובו של הבעל, שלטענת האישה מהווה הפרת חובה חקוקה ורשלנות. השופט מסכים כי התנהגותו של הבעל אינה סבירה ועולה כדי רשלנות, המזכה את האישה בפיצויים. השופט דן גם במורכבותם של הליכי גירושין בישראל, שבה הדין העברי חל על נישואין וגירושין. הם מדגישים את ההשלכות ההלכתיות האפשריות של החלטת בית הדין האזרחי על תוקפם של הגירושין, אם הבעל יסכים לכך בסופו של דבר. השופט מכיר בזכותה של האישה לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב רשלנות הבעל, אך מסרב לקבוע מסגרת זמן ספציפית למועד שבו הסירוב הופך לבלתי סביר, ובמקום זאת בוחן כל מקרה לגופו. הם קובעים את סכום הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 550,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו נועדה להעניק סעד כספי לאישה, תוך ניווט יחסי הגומלין המורכבים בין המשפט האזרחי לדין הדתי במערכת המשפט בישראל.