ע"א 1681/04

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין בני זוג שחיו יחד כידועים בציבור במשך שנים רבות והיו בעלי חברה משפחתית יחד. לאחר פרידתם פנתה האישה, המכונה המבקשת, לבית המשפט בבקשה לקבל את חלקה החוקי בנכסים, לרבות החברה, בהתאם לחזקת השיתוף החלה על ידועים בציבור בישראל. פסק הדין המקורי, שניתן בשנת 2002, פסק לטובת המבקשת וקבע כי היא זכאית למחצית מנכסי החברה. עם זאת, על ביצוע פסק דין זה באמצעות בית המשפט לענייני משפחה ערער המשיב, בן הזוג לשעבר. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעור המשיב בקובעו כי פסק הדין המקורי יצר שותפות ולא התחייבות כספית, ומינה כונס נכסים למכירת החברה ולחלוקת התמורה שווה בשווה. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט העליון, נשוא פסק דין זה. שופט בית המשפט העליון פותח בהכרה במורכבות של פירוק נכסים בחברה משפחתית בעת סכסוכים ומדגיש את הצורך בפרשנות כוללת של פסק הדין המקורי. הם מציינים כי הגישה המועדפת במקרים כאלה היא מימוש הסדר כספי, במיוחד כאשר קיים פער זמנים משמעותי בין מועד הפירוד לביצוע פסק הדין, שכן בעייתי להעביר את הבעלות במניות בחברה משפחתית לבן זוג שלא היה מעורב בניהולה. השופט מציין כי לשון פסק הדין המקורי אינה ברורה לחלוטין, אך נוטה לפרש אותו כמטיל חיוב כספי ולא כמחייב רישום מניות על שם המבקש. הם תומכים פרשנות זו בהתייחסם להיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, שהביאה בסופו של דבר לדחיית ערעורו של המשיב, ולהיגיון של הסעדים שהעניק בית המשפט לענייני משפחה ביחס לנכסים אחרים. יתר על כן, השופטת מדגישה כי הסדר כספי מתאים יותר בהתחשב בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בו לא הייתה למבקש כל מעורבות בניהול החברה לאחר הפירוד, והזמן המשמעותי שחלף מאז. לפיכך, בית המשפט העליון פוסק לטובת המבקשת, בקובעו כי המשיב חייב לה מחצית משווי החברה, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, בתוספת ריבית והצמדה כדין ליום 31.12.95, מועד פרידתם. עוד קובע השופט כי ביצוע חיוב זה צריך להיעשות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ולא מינוי כונס נכסים, ומורה למשיב לשאת בהוצאות המשפט של המבקש.