עפ"ת 3406-02-12

תקציר

עניינו של המערער עסק בערעור על פסק דין באשמה בכך שסירב להיענות לבקשת שוטר לקבל דגימת שתן בחשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים. בית המשפט לתעבורה מצא את עדויות השוטרים אמינות ונתמכות בדו"חות המפורטים שלהם, המבססים חשד סביר לשכרותו של המערער. כן קיבל בית המשפט כי ההשלכות המשפטיות של הסירוב הוסברו למערער. אשר להתייחסותו של המערער לפסק דין בן חיים, לא שוכנע השופט כי המקרה הנוכחי דומה לנסיבות החריגות באותו פסק דין המצדיקות התערבות. השופט אישר את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, והדגיש כי הדרישה לדגימת שתן נבעה מחשד סביר המבוסס על סימני שכרות נצפים ועל דברי המערער עצמו. יתר על כן, נמסר למערער על השלכות הסירוב, לרבות ייחוס החובה. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור על פסק הדין. בהתייחסו לעונש ציין השופט כי בתי המשפט הדגישו באופן עקבי את חומרת הנהיגה בשכרות ואת תפקידם במניעתה. למערער עבר תעבורתי ופלילי משמעותי, לרבות הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה ועבירות הקשורות לסמים. השופט הסכים כי העונש שהוטל הוא בגבולות המקובלים ודחה את הערעור על חומרתו. לפיכך, הערעור נדחה במלואו. עונש פסילת הרישיון ייכנס לתוקף באופן מיידי, והקנס ישולם כפי שהורה במקור.