ע"פ 9826/05

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בהרשעתו של המערער בהסעת שוהה בלתי חוקי ובוחנת את אחריותו הפלילית ביחס לפיגוע. בתחילה, לא הייתה מחלוקת על הרשעתו של המערער בהסעת תושב השטחים לישראל שלא כדין, שכן הפר ביודעין את הוראת הסגר שהוטלה. עיקר הדיון נסוב סביב השאלה האם ניתן להטיל על המערער אחריות להרוגים בפיגוע שבא בעקבותיו. הוא הואשם תחילה בסיוע לרצח, אך זוכה מחוסר ראיות המוכיחות את מודעותו לכוונותיו של המחבל. למרות שהמערער הסיע את המחבל, בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היה בו יסוד נפשי של סיוע מכוון לרצח. התביעה טענה כי היו סימנים מחשידים שהיו צריכים להזהיר את המערער, אך בית המשפט מצא כי אין בהם די כדי להוכיח כי זיהה את כוונותיו של המחבל. למרות המודעות לאיומי הטרור הכלליים, לא הוכח כי המערער חשד או היה בטוח בביצוע הפיגוע. לאחר מכן, הוא לא הורשע בסיוע לרצח או להריגה, אך נמצא אשם בגרימת מוות ופציעה ברשלנות. הערעור הוביל למסקנה כי היה על המערער לצפות מראש את התוצאה האפשרית של מעשהו, בהתחשב בנסיבות המחשידות ובמצב הכוננות הגבוהה של פעילות הטרור. הוא נידון ל-12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנות מאסר, המשקפות את חומרת רשלנותו למרות נסיבותיו האישיות המקלות. החלטה זו ממחישה את העקרונות המשפטיים המיושמים ביחס למודעות ולרשלנות בתוך הקשרים ביטחוניים קשים ומדגישה את הסכמתה של ערכאת הערעור לפסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי.