עע"מ 3309/11

תקציר

בהכרעת הדין בערעור דחה בית המשפט את הערעור מחוסר סמכות עניינית, אותה הדגיש בית משפט קמא בפני המערערים טרם הדיון. למרות המלצות להעביר את תביעתם לבית משפט מוסמך ולמשוך את הערעור, התעקשו המערערים על כך, וכתוצאה מכך נדחו וחויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך 10,000 ₪ כל אחד. השופט א' שהם הסכים עם חוות דעתו המקיפה של השופט י' עמית, ואילו השופט א' רובינשטיין הסכים אך הוסיף תובנות לגבי טיבן של תביעות מינהליות ואזרחיות, תוך הדגשת הצורך בהבנה רחבה יותר מתי ראויה פעולה מינהלית. התביעה המנהלית נדונה כמוגבלת לתביעות פיצויים הנובעות ממכרזים, והמורכבות בין שילוב דיני הנזיקין למשפט המנהלי הוכרה כסיבה להתפתחותה האיטית למרות שנתפסה כפלטפורמה משפטית לסכסוכים עם המינהל הממשלתי. אמות המידה שהוצעו לקביעת סמכות השיפוט המהותית כללו את היחס בין התביעה להליך המכרזי ולשלבים החוזיים, תוך התמקדות בעילות הליבה של התביעה, אשר צריכות ליישר קו עם הנחיות החוק ולהתאים באופן גמיש לכל מקרה. השופט רובינשטיין הדגיש כי אופייה הדואלי של הפעולה המינהלית – האזרחית והמינהלית – לא התרחב עד כה באופן משמעותי, ויש לראות התפתחויות עתידיות כדי לממש את מלוא הפוטנציאל שלה במערכת המשפט.