רע"א 33804-12-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור אזרחי בעניין תאונת דרכים שאירעה ביום 9.2.2020. המשיב סבל מחבלות ועתר לבית המשפט למינוי מומחים אורתופדיים ונוירולוגיים להערכת נכויותיו. בית המשפט נעתר לבקשה למומחה אורתופדי אך דחה תחילה מינוי מומחה נוירולוגי. לאחר בקשה שנייה מינה בית המשפט מומחה נוירולוגי, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין טרשת העורקים של המשיב לבין התאונה. עם זאת, המומחה הציע כי ייתכן שחלה החמרה במצב ה-PTSD של המשיב והמליץ על הערכה פסיכיאטרית. לאחר מכן ביקש המשיב למנות מומחה פסיכיאטרי, ובית המשפט נעתר לכך. המבקש ערער על החלטה זו, בטענה כי המשיב לא עבר טיפול פסיכיאטרי וכי המומחה הנוירולוגי חרג מסמכותו בכך שהציע הערכה פסיכיאטרית. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה. היא הדגישה כי החלטות על מינוי מומחים רפואיים מכובדות בדרך כלל, שכן הן אינן גורמות נזק בלתי הפיך. בית המשפט הכיר בייחוסו הראשוני של המשיב את מצוקתו הנפשית לשירותו הצבאי, אך ציין כי מאוחר יותר הבין את השפעת התאונה. המסמכים שהוצגו וחוות הדעת של המומחה הנוירולוגי תמכו בטענה זו. בית המשפט גם הכיר בכך שאנשים נמנעים פעמים רבות מפנייה לעזרה פסיכיאטרית בשל סטיגמה ובכך גילו רגישות לאיחור של המשיב בפנייה לטיפול. כמו כן, הובהר כי על מומחים רפואיים מוטלת חובה מקצועית להביא כל ממצא רלוונטי לידיעת בית המשפט, שאינו מהווה עודף סמכות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות המשיב.