ע"א 3975/21

תקציר

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה על סך 3 מיליון ₪ בגין אובדן רווחים בגין החלת פקודת הרוקחים על יבוא ושיווק סיגריות אלקטרוניות המכילות ניקוטין. תביעה זו באה בעקבות פסיקה מיטיבה עם המשיב בעתירה לבג"ץ בנושא. טענת המשיב נתמכה בחוות דעת מומחה בדבר אובדן רווח על פני תקופה של 31 חודשים. עם זאת, לאחר מינוי מומחה מוסכם על בית המשפט, נקבע כי לא היו רווחים או נזקים צפויים שנגרמו בתקופה זו. לאחר שבית המשפט דחה את הבקשה לתיקון התביעה, ביקש המשיב את דחייתה, אך המערערת התנגדה. בית המשפט דחה את התביעה ללא הוצאות, בהתחשב בגורמים כגון היעדר קביעות עובדתיות ושלב ההליכים. המערערת ערערה על החלטה זו בערעור, וטענה כנגד דחיית התביעה והיעדר תנאים והוצאות. בהמלצה לפני ערעור הוצע כי כל תביעה מחודשת תמשיך מהמקום שבו הפסיקה, כאשר התנאי להגשתה הוא תשלום של 15,000 ₪. המשיב הסכים, אך המערער דחה זאת, ועמד על כך שהערעור עסק בשיקולים פרוצדורליים בסילוק תביעה. לאחר בחינת שיקולים שיפוטיים שונים כגון אינטרס ציבורי, סיכון לניצול שיפוטי לרעה ויתרון פרוצדורלי, הוחלט כי יש לחדש כל תביעה חדשה משלב הסיום תוך הכרה באינטרס הציבורי במניעת בזבוז משאבים שיפוטיים. ערכאת הערעור אישרה כי בדרך כלל לא ניתן לערער על הוצאות בערעור ולכן הציבה את התנאי להגשה מחודשת כך שיכלול תשלום. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו בהסכמת המשיב, ולא הוטלו הוצאות נוספות.