ת"א 1050/07

תקציר

התובע, נהג מונית, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.8.02, כאשר רכב אחר פגע בו בצומת. הנתבעים הודו באחריות ובכיסוי הביטוחי לתאונה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 10% עקב פגיעה בצוואר. התובע תבע פיצויים, לרבות נזקים לא ממוניים, אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות וניידות, סיוע לצד ג' והוצאות נלוות. בית המשפט קיבל את הטענה כי לתובע נכות תפקודית עקב התאונה, אך מצא כי תיאוריו לגבי היקף פגיעתו היו מוגזמים. השופטת הורתה לנתבעים לפצות את התובע בסכום של 78,576 ₪, מתוכם 20,076 ₪ בגין נזק לא ממוני, 30,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, 25,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, 1,500 ₪ עבור הוצאות רפואיות וניידות ו-2,000 ₪ עבור סיוע לצד ג'. סכום זה יופחת משווי הפיצוי שכבר התקבל מהמוסד לביטוח לאומי. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם 15.21% מהסכום הכולל בשכר טרחת עורך דין, וכן אגרות משפט והוצאות, בתוספת ריבית, מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא. התובע נולד בשנת 1956 ולכן זכאי לפיצוי במשך כשמונה שנים עד הגיעו לגיל 65. פסק הדין נשלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ולשני הצדדים זכות ערעור של 45 יום לבית המשפט המחוזי.