ע"א 57/89

תקציר

למשיבה, חברה, היו חשבונות שונים בבנק המערער, לרבות חסכונות, ניירות ערך והלוואות. הבנק העניק לחברה הלוואה ואישר אשראי חוזר, שניהם מובטחים באגרות חוב המשועבדות לנכסי החברה. משהחמיצה החברה ארבעה תשלומי הלוואה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכסים המשועבדים, תוך ציון סעיפים בהסכמי האשראי וההלוואה המאפשרים להם לעשות כן. החברה טענה כי הבנק פעל בחוסר תום לב והיה עליו לתת הודעה מוקדמת לפי סעיף אחר. בית המשפט המחוזי הסכים עם החברה, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. בית המשפט קבע כי מימוש זכותו החוזית על ידי הבנק לא נעשה בחוסר תום לב, שכן היה מוצדק להגיב לחוב הגדל של החברה ולעיקולים על רכושה. פעולת הבנק הייתה אחראית, וחובות החברה, יחד עם העיקולים, הצדיקו את מימוש הבטוחה ללא הודעה מוקדמת. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקובעו כי פעולות הבנק היו חוקיות ואפשרו לו לדרוש פירעון מיידי ומימוש בטוחות. בנוסף, חויבה החברה לפצות את הוצאות הבנק בשתי הערכאות, בסך 8,000 שקל.