סע"ש 1971-02-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לתשלום זכויות סוציאליות על ידי מבקש מקלט ועותר, שהועסק על ידי הנתבעים כחלק מקבוצת חברות המבצעות פרויקטים של בנייה. המחלוקת המרכזית הייתה על משך העסקתו של העותר, כאשר הנתבעים טענו כי החלה בינואר 2018 והעותרת טענה כי החלה במרץ 2017. נקודת מחלוקת נוספת הייתה שכרו של העותר, כאשר לצדדים היו חשבונות שונים. בית המשפט בחן את חומר הראיות וקבע כי העותר אכן החל לעבוד לפני ינואר 2018, אך לא כבר במרץ 2017, והציב את מועד ההתחלה באפריל 2017 על סמך רישומי הטלפון בין העותר למנהלו הישיר. השופט גם קבע את שכרו של העותר, קיבל את גרסתו לאירועים והעמיד אותו על 45 שקל נטו לשעה, או 350 שקל נטו ליום עבודה של 8 שעות. באשר לנסיבות סיום העסקתה של העותרת, מצא בית הדין כי גרסת העותרת אינה ברורה ואינה עקבית, מה שהוביל לדחיית התביעה להודעה מוקדמת, הפרת חובת שימוע ופיצויי פיטורים בשל היעדר הוכחות. עוד קבעה השופטת, כי הנתבעים לא הפרידו עצמם כראוי זה מזה, ועל כן הן הנתבעת מס' 3 והן הנתבעת מס' 4 חויבו באחריות כמעסיקים משותפים. לאחר מכן עבר בית המשפט לחשב את הזכויות הכספיות והאחריות של הצדדים. לעותרת נפסקו דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים ופיצויים בגין אי הודעה לעובד ואי המצאת תלושי שכר – הכל ישולמו בערכי נטו, למעט היכן שצוין. כן נפסקו לעותרת פיצויים בגין היעדר הפרשות לפנסיה ובגין הפרת חוק הגנת השכר, שניהם בערכי נטו. מנגד, תביעות העותרת לדמי נסיעה והפרשי דמי פגיעה נדחו מחוסר ראיות. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לעותר 38,671 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪, שניהם בערכים ברוטו. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, כאשר לנתבעים ניתנה גם הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום הגשתו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 9.6.2022.