בש"פ 325/15

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה למחיקת תיק של נהג מונית שאסף ילדה בת שבע וחצי, הסיע אותה מביתה וביצע בה לכאורה מעשים מגונים לפני שהשאיר אותה באזור מיוער. הנתבע טען כי אין ראיות לכאורה או לחילופין שחיקה משמעותית בראיות להוכחת הנקודות שבמחלוקת. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, והגיע למסקנה כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה - לרבות ראיות חיצוניות ודברי הנאשם עצמו - כדי לתמוך בגרסתה של המתלוננת לאירועים. בית המשפט ציין כי התנהלותו של הנאשם לבדה, בהרימה ובנטישתה, הצביעה על סכנה מסוימת. באשר לנקודות השנויות במחלוקת, קבע בית המשפט כי הראיות, ובפרט דברי המתלוננת והתרשמותה של חוקרת ילדים, מהווים תשתית ראייתית מספקת, גם אם היו סתירות מסוימות. גם דברי עובר האורח ומצבו הנפשי של המתלונן לאחר האירוע נחשבו לראיות תומכות מספיקות. בית המשפט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת עילת מעצר, תוך ציון הודאתו של הנאשם במעשים חמורים, עבירות מין ומסוכנותו. יתר על כן, בית המשפט סבר כי היעדר מרכז חיים קבוע של הנאשם מגביר את הסיכון לבריחה. לפיכך, בקשת הדחייה נדחתה, אם כי בית המשפט הכיר בכך שבחינה נוספת של המקרה עשויה להוביל למסקנה שונה ולאפשרות לשקול חלופת מעצר.