ב"ל 2294/04

תקציר

התובע, שסבל מפגיעה בעבודה, ביקש להיות מוכר כ"נכה נזקק" על ידי המוסד לביטוח לאומי הנתבע, לתקופה שבין אוקטובר 2003 למאי 2004, אך נדחה. התובע ערער, ובית המשפט מצא כי החלטת המוסד לביטוח לאומי נפלה טעות משני טעמים: 1. הוועדה שדנה בבקשתו של התובע, המכונה "הרשות", לא שקלה גורמים שאינם רפואיים כגון מקצועו של התובע, מקום מגוריו, גילו והשכלתו, שהם מכריעים בקביעת הסבירות הסבירה שהתובע ימצא עבודה. המקרה הוחזר לרשות על מנת שניתן יהיה להתחשב בגורמים אלה, ויש לפרט את ההחלטה תוך נימוק ראוי. 2. הרשות גם הפרה את עקרונות הצדק הטבעי בכך שלא אפשרה לתובע לטעון את טענותיו ולהציג את טענותיו בטרם קבלת החלטה. בכך נשללה מהתובע זכותו להישמע, שהיא זכות יסוד בהליכים מסוג זה. על הרשות לאפשר לתובע להציג את טענותיו בטרם יקבל החלטה סופית. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבע כי זכאותו של התובע לדמי אבטלה בתקופה הנדונה הוכיחה את יכולתו לעבוד. בית המשפט קבע כי יש להתייחס לשתי הסוגיות בנפרד. דיווחיו של התובע ללשכת שירות התעסוקה לא העידו בהכרח על כשירותו לעבוד; סביר יותר להניח שהוא בוחן אפשרויות שונות להכנסה לאחר שאיבד את עבודתו. בית המשפט סיים בכך שקיבל את התביעה, הכריז על החלטת הרשות כבטלה, והורה לרשות לבחון מחדש את עניינו של התובע, תוך שהוא מאפשר לו להציג את טענותיו. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.