בר"מ 8282/07

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית ערעורו של המבקש. המבקש חזר על טענות שהוכרעו בעבר על ידי ערכאות אחרות, אשר התמקדו בעיקר בטענות עובדתיות ולא בסוגיות משפטיות, כנדרש בערעור על החלטת ועדת הערר, לפי סעיף 198(ח) לחוק. טענת המבקש כי השומה לא הביאה בחשבון את השפעת תכנית המתאר נמצאה מופרכת, שכן השמאים הממונים, ובהם מר באר והשמאי המכריע רוזנברג, קבעו כי התכנית משנת 1964, ולא תכנית המתאר, רלוונטית להערכת שווי הנכס. הן השמאים והן ועדת הערר לא מצאו פגם בשומה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי המשיבים אינם זכאים לפיצויים בגין פגיעה עקיפה באדמתם. החלטת ועדת הערר כי הפגיעה הייתה ישירה התקבלה, ונקבע כי חל סעיף 197 לחוק, המאפשר פיצוי גם במקרים של פגיעה עקיפה. הטענה בדבר עליונותה ההיררכית של תכנית המתאר על פני התכנית החדשה נדחתה לאחר שמעשיו של המבקש עצמו הצביעו על היעדר סתירה בין התכניות. בנוסף, נדחו טענות המבקש בדבר סמכותם של השמאים, מה גם שהמבקש כבר הזמין אסמכתאות שמאות נוספות בנוגע לתחולת תכנית המתאר. לבסוף, בית המשפט בחן את התנאים לפי סעיף 200 לחוק, אשר יכולים לפטור תשלום פיצויים בהתקיים תנאים מסוימים, אך מצא כי אלה אינם חלים במקרה זה, תוך שהוא דוחה את הרעיון כי שיעור מסוים של נזק ייחשב אוטומטית סביר. לפיכך, ההחלטה לדחות את הבקשה ולקיים את פסיקות בתי המשפט הקודמים בעניין פסיקת הפיצויים אושרה, ללא הוצאות שנפסקו בשל היעדר בקשה לתשובה.