ע"פ 1242/97

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניינם של גרינברג ליאור וקפלן דרור, שהורשעו במספר פריצות ושוד אלים, נדחה. המערערים הודו באשמה בפריצות אך הכחישו מעורבות בשוד המזוין ובקשירת קשר. למרות הכחשתם, הם נמצאו אשמים על סמך עדויות וראיות עצמאיות. עדת מפתח, אירית זיתוני, שמסרה גרסה מפלילה לאירועים, חזרה בה מאוחר יותר מהצהרתה בבית המשפט בטענה לכפייה משטרתית. עם זאת, בית המשפט תמך בהודעתה הראשונית במשטרה, אשר חוזקה בראיות עצמאיות מאששות כגון רישומי טלפון וזיהוי רכב, הקושרות את המערערים לביצוע העבירה. האליבי של ההגנה נדחה בשל סתירות בעדויות העדים, שנראה כי הושפעו מהשפעה הדדית ולא מזיכרון אישי. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין ההרשעה, שכן הראיות האובייקטיביות תמכו די הצורך בדבריה של עירית ותאמו את ההודאות שיוחסו למערערים. גם הערעור על גזר הדין, שכלל 8 שנות מאסר לכל נאשם, נדחה, שכן בית המשפט לא מצא שהעונשים מופרזים בהתחשב בחומרת העבירות. למרות טענות בדבר גילם הצעיר של המערערים, מעצרם הממושך והשפעתם על בריאות הנפש, סבר בית המשפט כי העונשים הולמים את חומרת העבירות.