ע"א 702/87

תקציר

במקרה זה, תאונה משנת 1981 בה הייתה מעורבת קבוצת נערים אמריקאים שטיילו ברמת הגולן גרמה לפציעות קשות של אחד המשתתפים, מה שהוביל למאבק משפטי מורכב על אחריות ופיצויים. למרות אזהרות ברורות על סכנות השביל, הוביל המדריך את הקבוצה לשביל אסור, שלא היו בו אמצעי בטיחות או הנחיות מתאימות, ובסופו של דבר אחד המטיילים נפל ונפצע אנושות. בית המשפט המחוזי חילק תחילה את האחריות בין מספר גורמים, לרבות מעסיקו של המדריך וגופים ממשלתיים האחראים על ניהול השמורה. עם זאת, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי בעוד המדריך ומעסיקו נושאים באחריות משמעותית לרשלנות, גורמי המדינה מילאו את תפקידם בכך שהציבו שלטי אזהרה ויידעו את המדריך על הסכנה. בית המשפט גם החליט כי הפיצוי של הנפגע בגין הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות וכאב וסבל צריך להתאים לסטנדרטים של ניו יורק, בהתחשב במקום מגוריו של הקורבן, אם כי פיצויי כאב וסבל חושבו מחדש על פי סטנדרטים ישראליים. יתר על כן, בית המשפט אישר סכומי פיצוי מסוימים שהתקבלו מביטוח וביטוח לאומי כבלתי ניתנים לניכוי מההסדר הסופי, תוך שימת דגש על יחס הוגן ללא קשר לפרשנויות משפטיות זרות או מקומיות. בהתחשב בנכות הרפואית והתפקודית המלאה של הנפגע, הפיצוי חושב לכיסוי טיפול רפואי לכל החיים, אובדן השתכרות עתידי והוצאות נלוות אחרות, אם כי הותאם על בסיס תקני ראיות ברורים ואומדנים כלכליים. ההחלטה פטרה בסופו של דבר את גופי המדינה מאחריות, אך שמרה על חובות פיצוי ושכר טרחה משמעותיים נגד מארגני הטיול הפרטי.