ע"מ 7243-07-11

תקציר

פסק דין זה דן בנטל ההוכחה בדיון בערעור על שומת מס בין שני מערערים שניהלו עסק קונדיטורי לבין פקיד השומה המשיב. על פי סעיף 155 לפקודת מס הכנסה, נטל ההוכחה כי השומה מופרזת מוטל על המערער, אך אם המערער ניהל פנקסי חשבונות קבילים, אזי על פקיד השומה לנמק את החלטתו. בית המשפט מפרש סעיף זה כמתייחס לשני נטלים נפרדים: נטל השכנוע נופל על המערער, ואילו נטל ההצדקה נופל על פקיד השומה אם ספרי המערער תקפים. משנמצאו ספרי המערערים תקפים, על פקיד השומה לנמק את החלטתו להוציא שומה על פי מיטב שיקול דעתו. נטל הצדקה זה אינו מחייב את הקצין להציג בסיס מדעי מדויק אלא להראות כי ההערכה סבירה. הסוגיה הראשונה אליה מתייחס בית המשפט היא הטענה כי השומה לשנת המס 2005 התיישנה עקב איחור במסירת נימוקי השומה למערערים. בית המשפט דוחה טענה זו בקובעו כי תקופת השנה למתן החלטה הסתיימה בחצות ביום 6.6.2011, ומאחר והנימוקים ניתנו ביום 6.6.2011, השומה ניתנה במועדה. לאחר מכן, בית המשפט בוחן האם פקיד השומה עמד בנטל ההצדקה. החלטת נושא המשרה נמצאה סבירה, שכן היא מבוססת על תדרוכים ענפיים ובחינת נתוני המערערים, לרבות בדיקה פרטנית של עסקיהם. בית המשפט בוחן גם את חוות דעת המומחה שהגיש פקיד השומה ומוצא אותה סבירה, בעוד חוות הדעת של המומחה מטעם המערערים נחשבת חלקית ולא מדויקת בכמה היבטים. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל השכנוע להוכיח כי השומה הייתה מופרזת. עם זאת, בית המשפט מוצא טעם בטענת המערערים בדבר סיווג העוגות הקרות. מסקנת המשיב כי העסק רכש עוגות קרות במקום לייצר אותן אינה נתמכת בראיות מספיקות, ועל כן הערעור מתקבל בנקודה זו. בית המשפט קובע את אחוז החומר בעוגות קרות כ-56.5% ובהתאם לכך מחשב את אחוז החומר הכולל בכלל המוצרים כ-42.5%. חרף טענות המערערים בדבר התנהגות מגמתית מצד המשיב, בית המשפט אינו מוצא כל אינדיקציה לכך בניהול התיק. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, והשומה על פי מיטב שיקול הדעת נבחנת מחדש בשיעור מהותי של 42.5%. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.