ת"א 37066-02-20

תקציר

החלטתו של כבוד השופט רייך מסוכמת כך: התובעת ביקשה פסק דין המצהיר כי אין כיסוי ביטוחי לתאונת דרכים בה נפצעה, ותביעתה נדחתה. חברת הביטוח טענה כי פסק הדין מהווה מעשה של בית המשפט ומנע מנהג הרכב למסור הודעה לצד שלישי במקרה הנוכחי. עם זאת, השופט מצא כי פסק הדין הקודם לא היווה מעשה של בית המשפט שכן הוא לא כלל קביעה או שיקול עובדתי וניתן לבקשת התובע. יתר על כן, בן דודו של הנהג שקיבל את כתב התביעה המתוקן בתביעה הקודמת לא היווה מסירה תקפה, והנהג לא היה מחויב לפסק הדין, מה גם שהוא לא התבסס על קביעה חד משמעית של חוסר אחריות של חברת הביטוח. השופט הדגיש כי היעדר רישיון נהיגה תקף אינו מבטל אוטומטית את אחריות חברת הביטוח וכי יש להוכיח כי הנהג היה מודע לפסילתו. מאחר שלא הודיעו לנהג על שלילת רישיונו, סביר להניח שהוא לא היה מודע לכך. עוד ציינה השופטת כי התובע והנהג הם צדדים יריבים וכי פסק הדין המוסכם של התובע עם חברת הביטוח אינו יכול לוותר על זכויות הנהג על פי הפוליסה. לפיכך, הנהג לא היה מנוע מלמסור הודעה לצד שלישי, ובקשת חברת הביטוח לדחותה, נדחתה. השופט מתח ביקורת על התנהלות התובעת בניהול התביעה הקודמת והורה לה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של הנהג. עם זאת, הוצאות אלה ישולמו רק עם מתן פסק דין סופי שיקבע את חבות המבטח, אם בכלל.