רע"א 963/13

תקציר

בפסק הדין שדן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הדגיש בית המשפט את הצורך בגישה ליברלית במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט להערכת נכותו של התובע, בפרט בתחום הפסיכיאטרי. המקרה המדובר עסק במבקש פיצוי בגין נכות נפשית בעקבות תאונת דרכים. בית המשפט הכיר בכך שראיות ראשוניות, כגון הפניות לטיפול נפשי ותסמינים נצפים כמו PTSD, מצדיקות מינוי מומחה פסיכיאטרי. למרות חוות דעת של נוירולוג המכסה הן נכויות נוירולוגיות והן נכויות נפשיות נלוות, בית המשפט הכיר במגבלתה של הערכה כזו ללא הערכה פסיכיאטרית מיוחדת. בית המשפט התייחס גם לעיכובים בפנייה לטיפול, והדגיש כי פגיעות רגשיות עלולות להתבטא לאורך זמן וייתכן שלא יהיו גלויות לעין או מטופלות באופן מיידי בשל סטיגמות חברתיות או רתיעה אישית. ההחלטה הדגישה כי אין בגורמים אלה כדי לרעת המבקש בפנייה להערכת מומחה. בנוסף, חששות לגבי "רווח משני" פוטנציאלי נחשבו מוקדמים מדי ללא בדיקה מעמיקה של מומחים. בית המשפט הגיע למסקנה כי על המבקש לעבור הערכה פסיכיאטרית עצמאית כדי לחקור כל מוגבלות נפשית מעבר לאלה שזוהו נוירולוגית, במיוחד בהתחשב באופי הטראומה של התאונה. לפיכך, הערעור התקבל, וחייב מינוי מומחה פסיכיאטרי, כאשר המשיב נדרש לכסות את שכר טרחת עורך דינו של המבקש. הדבר משקף את עמדת בית המשפט בדבר הבטחת הליכי הערכה מקיפים והוגנים של נכויות נפשיות בתביעות פיצויי תאונות.