ע"פ 3284/12

תקציר

ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בעונש שהוטל על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, שכן כלל מושרש הוא כי הם נוטים לעשות כן רק במקרים חריגים. המערער טען, כי מאחר שהיו קשיים ראייתיים שבאו לידי ביטוי בתנאיו המוסכמים של הסדר הטיעון, אזי העונש המבוקש על ידי המשיב צריך לשמש כעונש המרבי. המשיב טען, לעומת זאת, כי הסדר הטיעון שהושג שקל את כל הנסיבות המקלות, לרבות הודאתו וחרטתו של המערער, ועל כן הקושי הראייתי היה רק גורם מקל אחד מני רבים. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב וקבע כי הנסיבות המקלות כבר נלקחו בחשבון בהסדר הטיעון, ועל כן אין צורך לשקול אותן מחדש בגזר הדין. בית המשפט התחשב גם בשיקול ההרתעה, בהרשעתו הקודמת של המערער בנהיגה ובחומרת האירוע הנוכחי, והחליט כי העונש שנבחר הוא הולם. זאת ועוד, בית המשפט סירב להפחית בעונש פסילת רישיון הנהיגה של המערער, נוכח הרשעתו הקודמת בתאונה שבה נפגעו בני אדם. למרות שבית המשפט החליט שלא לקצר את עונשו של המערער, הוא הכיר במאמציו הכנים של המערער להשתקם ולהשתקם, וקיווה כי ימשיך בדרכו לשיפור עצמי במהלך מאסרו.