ע"א 9207/04

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם "כתב קבלה וסילוק", שנחתם בין יוסף חמיסה (המערער) לבין דן גרטלר (המשיב), היווה הסדר סופי ומלא של כל התחייבויותיהם הנובעות מקשר עסקי בקונגו-זאיר. בתחילה ביקש חמיסה לאכוף הסכם שכלל לכאורה הבטחות בנוגע לביטחון יהלומים והקמת צבא קונגו. עם זאת, במסמך ויתור מאוחר יותר, שנחתם על ידי שני הצדדים, נכתב כי חמיסה תקבל 1,400,000 שקל בתמורה לוויתור על כל תביעה נגד גרטלר. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של חמיסה, ופירש את כתב הוויתור כסיום מוחלט של כל התביעות, וקבע כי לשונו משתמעת מ"סילוק סופי ומלא". חמיסה טען כי ויתור זה חל רק על הסכמים ספציפיים, ולא על "ההסכם הצבאי", והעלה סוגיות של טעות, הטעיה ומרמה לאחר הוויתור, שבית המשפט לערעורים מצא בלתי משכנע. בית המשפט הדגיש את לשונו הפשוטה של כתב הוויתור, את הכיסוי הרחב ואת הודאתו של חמיסה בכך שלא בוצעו עסקאות נוספות לאחר הוויתור. המסקנה הייתה כי התחייבויותיו של גרטלר בוטלו לחלוטין על ידי כתב הוויתור, וההגנות השונות של חמיסה לא החזיקו מעמד. הערעור נדחה, וחמיסה חויב לשלם הוצאות משפט.